זוהי ההידרופוניקה – דרך של גידול צמחים במצע מנותק מאדמה כגון: חצץ , כבול (חומר דחוס) הידרוטון (כדורי חימר מותפח) ,להם מוסיפים דשן נוזלי מסיס, המכיל את כל המרכיבים החיוניים הדרושים לגדילה וההתפתחות התקינה של הצמח. 

מה פירוש המילה הידרופוניקה?

המילה ‘הידרופוניקה’ מורכבת מצמד מילים ביוונית; המילה היוונית הידרו (מים) והמילה פונוס (עבודה).

מדוע ההידרופוניקה יעילה כל כך?

העיקרון ההידרופוני פשוט למדי; אם אנו נותנים לצמח בדיוק מה שהוא צריך, בזמן שהוא זקוק לכך, בכמות הדרושה, הצמח יהיה בריא ומניב ככל שהגנטיקה שלו מאפשרת.

בכך מועצם ההבדל בין צמיחה של שתיל הידרופוני לזה של שתיל אדמה : הפתרון התזונתי במים זמין לצמחים בכל רגע נתון והם אינם צריכים לחפש ולפרק את האלמנטים הדרושים להתפתחותם כפי שהם נאלצים לעשות באדמה.

מה צריך לטובת הידרופוניקה בבית?

למעשה, לא הרבה. אחד מהיתרונות הבולטים בשיטה הוא עידוד השימוש החוזר.
כל מיכל ריק יכול להפוך "לעציץ"
כל שארית של ירק או פרי יכולה להפוך לצמח.

הציוד הדרוש

• מיכלי גבינה/סלטים ריקים
• צמר גפן
• נייר סופג
• מעט מים
• טוש/ מדבקות / פלסטלינה
• מיכל ריק (רצוי ממוחזר) לא שקוף מעל 2 ליטר
• כוס חד פעמית – ניתן להיעזר בכוס משומשת!
• מספריים
• שדכן
• זרעים (ניתן לרכוש או לאסוף בעצמכם. להלן ההסבר)

הנבטה

על מנת שזרע ינבוט דרושים 2 תנאים: מצע לח וחושך.
סיימתם את הגבינה הלבנה? נהדר! המיכל שלכם הוא בית מצויין לנבטים.

שטפו את הקופסא, הניחו מעט צמר גפן בתחתית, והרטיבו מעט. לא יותר מדי.
הא לכם מצע לח!

1. את מכסה הקופסא אטמו לאור (ניתן לצבוע, להדביק מדבקות, למרוח פלסטלינה) וחוררו 2-3 חורים קטנים לטובת מעבר של אוויר.
2. את הזרעים מניחים במרווחים קלים על צמר הגפן, ומעל נייר סופג. סוגרים את המיכל, ומניחים באזור לא מואר מדי ובטמפרטורת החדר.
3. כל יום-יומיים נבדוק את המיכל ונוודא כי המצע עדיין לח.
4. לאחר מספר ימים (תלוי בסוג הצמח) ינבט הנבט – שורשון ונצרון (שני עלים קטנים) זה השלב להוציא את מיכל ההנבטה מהחושך אל האור.

מהיכן הזרעים?

ישנן שתי אפשרויות: לרכוש זרעים בחנויות השונות או לאסוף זרעים בעצמנו.
איך מוצאים/אוספים זרעים?
לכל פרי או ירק יש זרעים. הזמן הטוב ביותר לאיסוף הינו כשטל הבוקר מתאדה. מפירות בדרך כלל קל יותר לאסוף זרעים, ומהירקות דרושה הפרדת הזרעים בצורות ובשלבים שונים.
מוזמנים לקרוא על מלאכת "איסוף הזרעים" ברחבי הרשת.

מוציאים את הזרעים בעזרת קיסם, מניחים על נייר סופג על מנת לספוג את הנוזלים שעוטפים את הזרע, ואז ניתן להעביר למצע לח.

ואחרי שהנבטים נבטו?

אחרי שהנבטים שלנו הוציאו שורשון קטן ונצרון (שני עלים ראשונים) זה הזמן להעביר אותם לבית הקבע שלהם.

הכנת עציץ הידרופוני:

• מיכל עם קיבולת של 2 ליטר (לפחות)
• מספריים/סכין
• כוס חד פעמית
• שדכן

1. קחו מיכל – קופסא חד פעמית לא שקופה של 2 ליטר ומעלה, מיכל ריק של חומר ניקוי, דלי שטיפה, דלי מגבונים ועוד.
2. השכיבו את המיכל על הצד הרחב שלו
3. צרו במיכל חור בקוטר של כ 3.5-4 ס"מ. ניתן עם מספריים או סכין – יש להיעזר במבוגר.
   
4. אם יש ברשותכם מיכל של 2 ליטר – ניתן לשתול בו צמח אחד
5. אם המיכל מכיל 4 ליטר ניתן לשתול 2 צמחים – וכן הלאה.
6. בקופסא חד פעמית נעשה את החור במכסה, לדלי שטיפה ניצור מכסה בעצמנו מקלקר או מקרטון.
7. קחו כוס חד פעמית וחתכו את התחתית שלה.
8. עכשיו חתכו את הכוס לאורכה.
9. צרו מהכוס החתוכה קונוס – לא סגור, כך שנותר פתח צר בחלק תחתון ופתח רחב בחלק עליון.
10. בעזרת שדכן קבעו את הקונוס.
11. כעת יש בידכם כוס שתילה בצורת קונוס ומיכל עם בית לכוס השתילה.
    
12. בשלב הזה נכניס את כוס השתילה הריקה למיכל ונמלא מים עד לנקודה שאליה מגיעה כוס השתילה.
    
13. העציץ ההידרופוני שלנו מוכן!
    
14. כל שנותר הוא להכניס את הנבט החמוד שלנו (יחד עם שאריות צמר הגפן – זה לא מפריע) לכוס השתילה ולצפות בנבט גדל בשמחה.
15. מומלץ להוסיף למים מעט דשן נוזלי (1 סמ"ק לליטר) או ל"תבל" בעזרת דשן ביתי :
16. מים מסוננים שנשארו לאחר בישול פסטה או ביצים קשות (יש לקרר את המים בטרם הוספתם).

בהצלחה!

The post כיצד צמחים גדלים ללא אדמה? appeared first on סוכת הנשיא.

הקטפולטה הינו כלי נשק עתיק, ששימש להשלכת סלעים למרחקים גדולים בעיקר על חומות ומבצרים. הקטפולטה הוא שם כולל למכונות המשמשות לכך כמו הבליסטרה, הטרבושה ועוד.

מטרת הניסוי

הקטפולטה עובדת על העיקרון של אגירת אנרגיה (במקרה שלנו משיכה של גומיה) ושחרורה.

נסו להגיע עם הקטפולטה שלכם לגבהים ומרחקים שונים, באמצעות הפעלת כח שונה על הגומיה או ע"י החלפת גומיות , חזקות יותר או פחות.

בניסוי שלנו אנחנו נעיף מרשמלו רך וטעים כך שמי שנפגע מרוויח ????

חומרים:

• 7 שיפודים
• חבילת מרשמלו
• נייר דבק
• כפית חד פעמית
• גומיה

התהליך:

1. מחברים 3 שיפודים באמצעות 3 מרשמלו כך שיצרו משולש.
2. בעזרת המשולש שנוצר, 3 שיפודים נוספים ומרשמלו נוסף יוצרים פרמידה.
3. מדביקים את הכפית בעזרת נייר הדבק לשיפוד שנותר.
4. מניחים את הגומיה על קודקוד הפרמידה.
5. משחילים את השיפוד עם הכפית דרך הגומיה ומחברים את קצה השיפוד לאחד מהמרשמלו בבסיס הפרמידה.
6. שמים מרשמלו על הכפית ומכופפים את הכפית לאחור כך שהגומיה תמתח
7. משחררים את אחיזת הכפית..

תהנו!

The post קטפולטת מרשמלו appeared first on סוכת הנשיא.

לאונרדו דה וינצי, איש אשכולות, אמן, ממציא ומדען חשוב, שחיי במאה ה-15 לספירה באיטליה, הגה רעיון מהפכני (אחד מיני רבים) שהקדים את זמנו – "הבורג האווירי". לאונרדו טען כי כשם שבורג אשר מסובבים אותו, מתקדם קדימה דרך חומר מסוים (למשל עץ), כך גם האוויר שסביבנו הוא חומר – ואם נצליח לסובב את הבורג מספיק מהר, במידת הדחף הדרושה, הוא עשוי להתקדם דרך האוויר.

לימים פותחו המנוע והמדחף שהם למעשה, כמו הבורג, מסתובבים במהירות עצומה ומתקדמים דרך האוויר. לאונרדו תיעד את הרעיון שלו בציור מפורסם, ובו אנשים רצים בתוך מכשיר המסתובב כמו בורג ועולה למעלה – ולמעשה מעין הדמיה של תנועת ההליקופטר (מסוק) , כפי שאנו מכירים כיום.

מטרת הפעילות

המחשת כוח העילוי בצעצוע פיסיקאלי מסתחרר.

החומרים הדרושים

• הורדת שרטוט הרוטורופטר (מצורף להלן)
• אטב

אופן ההכנה

1. מורידים את הקובץ של הרוטוקופטר ומדפיסים אותו על דף A4 עבה (כל דף מספיק ליצירת שבעה רוטוקופטרים!)
2. גוזרים את הקווים השחורים, מקפלים את המקווקווים
3. את כנפוני A ו B מקפלים לכיוונים מנוגדים.
4. את D ו C מקפלים פנימה אחד על השני.
5. את החלק התחתון מקפלים כלפי מעלה ומצמידים סיכת משרד כמשקולת.
6. מניפים את הרוטוקופטר כלפי מעלה ורואים כיצד הוא יורד תוך כדי סיבוב.

כיצד זה עובד ?

המשקולת מושכת את המסוק למטה. בעת התנועה של המסוק למטה מצויים הלהבים תחת כוח שמפעיל האוויר עליהם.
מאחר והלהבים מקופלים לכיוונים מנוגדים כל להב מושך לכיוון אחר והתוצאה היא: סבסוב.

נסו לחשוב.. מה יקרה אם נהפוך את הלהבים?

The post אני בונה רוטוקופטר! appeared first on סוכת הנשיא.

ציוד

1. מלח
2. פלפל
3. צלחת
4. בלון (או חפץ אחר מפלסטיק בעל משטח גדול יחסית)
5. שיער (או סוודר עשוי צמר טבעי)

מָה עוֹשִׂים?

1. מפזרים על הצלחת כפית מלח.
2. מפזרים על הצלחת כפית של פלפל.
3. מערבבים.
4. מנפחים בלון.
5. משפשפים את הבלון בשיער או בסוודר.
6. את הצד ששפשפנו מקרבים אל הצלחת.

מָה קוֹרֶה?

הפלפל נמשך אל הבלון, ואילו המלח נשאר על הצלחת. אפשר לנקות את הבלון מהגרגירים שעליו ולחזור על הפעולה עד שהצלחת תהיה נקייה לחלוטין מפלפל.

כוח משיכה חשמלי מופעל בין הבלון לבין המלח והפלפל, ומנגד כוח הכבידה מושך את הגרגירים כלפי מטה. כיוון שגרגרי הפלפל קלים יותר מגרגירי המלח, כוח המשיכה המופעל עליהם קטן יותר והם יימשכו ראשונים כלפי מעלה לעבר הבלון.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post איך אפשר להפריד תערובת של מלח ופלפל? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. בקבוק זכוכית קטן
2. מים
3. קשית (מוטב שקופה)
4. צבע מאכל
5. פלסטלינה
6. משפך
7. טוש לא מחיק

מָה עוֹשִׂים?

1. מעטרים קשית שקופה בשנתות של "מידת אהבה".
2. בעזרת משפך מוזגים מים לתוך בקבוק זכוכית עד לגובה של 3-2 סנטימטרים ומוסיפים כמה טיפות של צבע מאכל.
3. אוטמים את הבקבוק לאוויר באמצעות פלסטלינה כשהקשית נמצאת ברובה בתוכו. ראשית עוטפים היטב בפלסטלינה את הקשית בגובה שבו הקצה התחתון שלה יהיה טבול במים הצבועים. לאחר מכן מכניסים את הקשית לבקבוק, בניצב לתחתיתו, ומהדקים היטב את הפלסטלינה סביב הפתח שלו.
   חשוב! אם האטימה לא תהיה מלאה, הניסוי לא יצליח. כדי לבדוק אם הבקבוק אכן אטום לאוויר, נִשפו בעדינות בקשית לתוך הבקבוק. אם הבעבוע נמשך אחרי הבועה הראשונה או השנייה, סימן שיש לאוויר לאן לברוח והאטימה אינה מוחלטת.
4. מצמידים את הידיים לדפנות הבקבוק, חושבים חזק על מישהו שאוהבים ורואים כמה אהבה מד האהבה שלנו מודד.

מָה קוֹרֶה?

כשמצמידים את הידיים לדופן הבקבוק, מים מתחילים לעלות במעלה הקשית. כשמרפים מהבקבוק המים יורדים מחדש לתחתית.

אז איך מד האהבה עובד?

“מד האהבה" שלנו לא באמת מודד אהבה, אלא חום. החום מגיע מכפות הידיים שלנו, שנוגעות בדופן הבקבוק וגורם למים שבו לעלות בקשית. שימו לב שהמים עולים אף על פי שהידיים כלל לא קרובות אליהם, מכיוון שמה שמגיב לחום הוא בעיקר האוויר הכלוא בתוך הכלי.

האוויר מורכב מחלקיקים קטנים של גז שנעים ללא הרף ומתנגשים בכל מה שנקרה בדרכם – למשל חלקיקים אחרים או דופן הבקבוק. ההתנהגות הזאת מקנה לו תכונה שאנחנו מכירים בתור לחץ אוויר.

כשהטמפרטורה עולה, חלקיקי האוויר נעים מהר יותר ולכן גם לחץ האוויר עולה. אילו הבקבוק היה פתוח, האוויר היה פשוט בורח ממנו החוצה, אך מכיוון שאטמנו את הבקבוק אין לאוויר לאן לברוח והוא לוחץ חזק יותר על כל מה שסביבו, כולל המים.

דופן הבקבוק והקשית הם חומרים קשיחים ולא מושפעים כמעט מהלחץ, אבל המים נעים די בקלות, כך שלחץ האוויר המוגבר דוחף אותם וגורם להם לעלות בקשית.

בסופו של דבר המים עוצרים בגובה כלשהו כשנוצר שוויון לחצים בין האוויר בבקבוק לבין המים בקשית שלוחצים עליו בחזרה בגלל משקלם. ובאופן יותר מדויק נאמר שהמים שמתפנים לתוך הקשית מפנים עוד נפח לאוויר שבבקבוק ותורמים גם כך להקטנת הלחץ בתוך הבקבוק. 

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post איך לבנות "מד אהבה"? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. 2 כוסות זהות (מוטב גבוהות וצרות)
2. חומץ
3. כפית
4. אבקת סודה לשתייה
5. סבון נוזלי או נוזל לשטיפת כלים
6. מים
7. צבע מאכל או צבע גואש (לא חובה)
8. מגש (כדי לעשות עליו את הניסוי ולמנוע לכלוך; לא חובה)

מָה עוֹשִׂים?

1. מוסיפים לכוס שתי כפיות של סודה לשתייה.
2. מוסיפים חצי כוס מים.
3. מוסיפים כמה טיפות צבע מאכל. מערבבים היטב עד שהסודה נמסה.
4. מוסיפים כפית סבון כלים ומערבבים בעדינות כדי לא ליצור בועות.
5. ממלאים את הכוס השנייה בחומץ עד שליש הגובה.
6. שופכים את החומץ לתוך הכוס עם הסודה.

מָה קוֹרֶה?

הר געש של קצף! בעקבות הוספת החומץ לכוס עם הסודה נוצר קצף רב שעולה מעלה מעלה ונשפך החוצה מהכוס. 

מדוע נוצר קצף כשמוסיפים חומץ לסודה לשתייה וסבון?

החומץ הוא חומר חומצי (כפי ששמו מעיד עליו) ואילו הסודה לשתייה היא חומר בסיסי. יחד הם יוצרים משהו שנקרא "תגובת חומצה-בסיס".

מדובר בתגובה כימית שבה חלקים בשם פרוטון (+H) עובר מהחומצה לבסיס. במקרה שלנו חומץ וסודה לשתייה שמומסים במים מגיבים זה עם זה בתהליך שמשחרר בין השאר גז פחמן-דו-חמצני (CO2). התגובה מהירה מאוד, ולכן גם הגז נפלט במהירות רבה וכל התמיסה גועשת מגז בבת אחת. כיוון שהוספנו לתמיסה סבון, הגז שנפלט מקציף אותו ויוצר בו הרבה בועות סבון קטנות.

לצבע המאכל אין שום תפקיד מהותי בניסוי והוא משמש רק כדי להקנות לקצף צבע, ולכן הוא אינו מרכיב חובה בניסוי.

למען הדיוק המדעי, חשוב לציין שפליטת פחמן-דו-חמצני איננה בהכרח מאפיין של תגובת חומצה-בסיס, והיא מתרחשת רק בתגובות חומצה בסיס מאוד ספציפיות, בין חומצות לבין שתי משפחות של בסיסים שנקראים פחמות (קרבונטים) ודו-פחמות (בי קרבונטים) כמו הסוד. הסודה לשתייה היא דו-פחמה, ולכן היא המקור לשחרור הגז בתגובה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post הר געש של קצף appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. שקית זיפלוק (שקית אטומה לאוכל) בגודל כריך
2. שקית זיפלוק בגודל של 5-3 ליטר, או קופסת פלסטיק / זכוכית אטומה (אפשר גם צנצנת גדולה)
3. 3 כוסות קרח כתוש
4. ½ כוס מלח
5. ½ כוס חלב 3 אחוז שומן
6. ½ כוס שמנת מתוקה
7. ¼ כוס סוכר (אפשר גם פחות)
8. ¼ כוס אינסטנט פודינג (וניל, שוקולד או כל טעם אחר)
9. קורט מלח (או לפי הטעם)

מָה עוֹשִׂים?

1. מערבבים או מקציפים יחד לתערובת אחידה את החלב, השמנת, הסוכר ואבקת הפודינג. מוסיפים מעט מלח לפי הטעם. 
2. שופכים לתוך השקית הגדולה (או הצנצנת) את הקרח הכתוש וחצי כוס מלח.
3. יוצקים את תערובת החלב לתוך השקית הקטנה, סוגרים אותה היטב ומכניסים לתוך השקית הגדולה עם הקרח והמלח. דואגים שהיא תכוסה בקרח מכל צדדיה ואוטמים את השקית הגדולה.
4. מנערים במרץ במשך 15-10 דקות, או עד שהתערובת הגיעה למרקם גלידתי סמיך ורך. מוציאים את השקית הקטנה, מגישים ונהנים.

מָה קוֹרֶה?

יצירת תחליב שבו בועיות קטנות של שמן מפוזרות בתוך מים. 

הורדת טמפרטורת הקיפאון של המים בתערובת הגלידה על ידי הסוכר. הכנסת אוויר לתערובת תוך כדי הקצפה.

שקשוק תערובת הגלידה בתוך תערובת מלח/קרח להורדת טמפרטורת הקיפאון של המים.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post הכנת גלידה appeared first on סוכת הנשיא.

רבים מהדגמים הקיימים של מערכת השמש שלנו, אינם משקפים את יחסי הגודל הנכונים בין שמונת כוכבי הלכת השונים.
רובם מציגים את כוכבי הלכת כבעלי גודל דומה זה לזה ולכדור-הארץ, בעוד שלמעשה הבדלי הגודל ביניהם משמעותיים מאוד.

בפעילות זו ניצור דגם של שמונת כוכבי הלכת לפי קנה המידה היחסי ביניהם באמצעות עיסת נייר (שימו לב כי יש להמתין יממה עד שעיסת הנייר מתייבשת ומוכנה לצביעה).

הטבלה הבאה מציגה בקירוב את יחסי הגודל בין קוטרם של כוכבי הלכת על מנת להקל על החישוב:

ניתן להציב בטבלה כל גודל התחלתי רצוי של כדור-הארץ, ואז להכפיל אותו בקוטר המוצג עבור שאר כוכבי הלכת. 

כלומר, כוכב הלכת צדק, למשל, הינו פי 11 יותר גדול מכדור הארץ. המשמעות היא כי אילו כדור הארץ היה בקוטר של 10 סנטימטרים, צדק היה בקוטר יחסי של 110 סנטימטרים!

במציאות, קוטרו של כדור-הארץ הוא יותר מ-12 אלף קילומטרים!

בדגם שלנו, נקודת הייחוס ממנה נתחיל היא כדור-ארץ בגודל של גולת משחק – 2 ס'מ. 

כלומר, טבלת הגדלים שתשמש אותנו נראית כך:

כיצד מודדים קוטר של כדור בבית?

הניחו את הכדור כך שהוא נמצא בין שני ספרים עומדים, מידדו את המרחק בין שני הספרים – זהו הקוטר של הכדור – המרחק הגדול ביותר בין שתי נקודות על היקפו.

החומרים הדרושים ליצירת דגם כוכבי הלכת הפנימיים:
מרקורי, ונוס, כדוה"א, מאדים

• עיתונים
• חצי כוס מים
• שתי כפות קמח
• כף מלח
• דבק נוזלי

הוראות הכנה:

1. לחתוך, לגזור או לקרוע את העיתונים לחתיכות קטנטנות
2. לערבב עד לאחידות: שלוש כוסות קרעי עיתון, חצי כוס מים, שתי כפות קמח, כף מלח, כף דבק
3. אם התערובת נוזלית מדי יש להוסיף קמח, אם התערובת מוצקה מדי הוסיפו מים
4. ללוש ולגלגל ארבעה הכדורים
5. הוסיפו או גירעו חומר, גלגלו ומדדו, עד להגעת הכדורים לקוטר שנקבע בטבלת הדגם שלכם.

אל דאגה, אם פני השטח של כוכבי הלכת שלכם אינם חלקים, גם כוכבי הלכת האמיתיים הינם מחורצים במכתשים, הרים ועמקים.
כדי ליצור פני שטח חלקים יותר ניתן לקרוע רצועות דקות מהעיתונים, להשרות אותן בכוס מים מעורבבת עם שליש כוס קמח עד שניתן לעצבן בקלות, ולעטוף בהן בעדינות את פני השטח.

החומרים הדרושים ליצירת דגם כוכבי הלכת החיצוניים:
שבתאי, צדק, אוראנוס, נפטון

בלונים

עיתונים

כוס מים

שליש כוס קמח

דבק שקוף

הוראות הכנה:

1. נפחו את הבלונים לקוטר הרצוי – שימו לב לא לקשור עד שלא וידאתם את המדידה!
2. קרעו רצועות ארוכות מהעיתונים.
3. ערבבו בקערה: כוס מים ושליש כוס קמח
4. הניחו את הרצועות צמוד על גבי הבלונים ועיטפו אותם בהדרגה – לפחות שתי שכבות חופפות
5. את שבתאי וצדק מומלץ לבצע בשני שלבים על מנת להקל על הביצוע – לכסות את החצי התחתון של הבלון, לייבש, להפוך, ולכסות את החצי השני.
6. שימו לב להחליק קפלים וקמטים שנוצרים על גבי הניירות בתהליך
7. טיבלו שתי אצבעות בתערובת שבקערה ומירחו אותה באחידות על השכבה העליונה של העיתונים
8. הניחו להתייבש למשך יום
9. לאחר הייבוש בחנו את התוצאה, ניתן להוסיף עוד שכבות, לתקן פגמים ולייבש בשנית, בטרם הצביעה.
10. מומלץ לצבוע ראשית את כל כוכבי הלכת בלבן כצבע בסיס, להניח לייבוש שוב כמה שעות, ואז לעטר.
11. ניתן לצבוע את הכוכבים בהתאם לצבעם האמיתי (המלצות לצבעים להלן)
12. לאחר ייבוש הצבע ניתן לצפות בשכבת דבק שקוף לשם הגדלת העמידות של הדגם

המלצה לצבעי הכוכבים

שמש – צהוב
חמה – חום
נגה – כתום
כדה"א – כחול
מאדים – אדום
צדק – כתום / לבן / חום
שבתאי – חום / צהוב
אורנוס – תכלת
נפטון – כחול

הצעה לסידור והצבת הדגם

בשל גודלה העצום של מערכת השמש ושל כוכבי הלכת שבה (שימו לב לפעילות קנה המידה של המרחקים במערכת השמש), ולמרות גודלם, הירח מרוחק מכדור הארץ מרחק של יותר מ 384 אלף קילומטרים! מרחק זה הינו עצום – תיאורטית היה ניתן להתאים את כל שאר כוכבי הלכת כאשר הם צמודים זה לזה, במלוא גודלם, בין כדור הארץ לבין הירח!

1. צרו גם ירח – רבע מקוטרו של כדור הארץ (0.5 ס"מ בדגם זה)
2. בעזרת חוט ומחט, חוררו את את מרכז כוכבי הלכת והירח, והשחילו אותם על חוט.
3. צרו שרשרת שבקצה האחד של נמצא כדור הארץ ובסופה הירח, וביניהם שאר כוכבי הלכת.

פעילויות הרחבה למיטיבי לכת

חשבו בעזרת הטבלה שבפעילות מרחקים במערכת השמש, מה צריכים להיות המרחקים בין כוכבי הלכת שיצרתם אילו היו ממוקמים על פי קנה המידה הנכון למרחקים במערכת השמש ולגדלים של גרמי השמיים!

סמנו על מפה – אילו ביתכם היה השמש – היכן היו נמצאים כוכבי הלכת שלכם על פניה??

תזכורת – כוכבי הלכת נעים סביב השמש – מקמו אותם לאו דווקא על קו ישר, אך שמרו על המרחק היחסי מן השמש

נסו למצוא – האם המרחק בין הבית שלכם לבית של חבר מתאים למרחק בדגם של קנה המידה שיצרתם?

דגם הפוך

1. מיצאו או צרו את הכדור הגדול ביותר שאתם יכולים – קבעו שזהו צדק בדגם שלכם
2. מידדו את הקוטר
3. חשבו על פי הטבלה הראשונה את הקוטר של שאר כוכבי הלכת אילו צדק היה בגודל שיצרתם או מצאתם.
4. צרו דגם גדול יותר לפי אותן הוראות..בהצלחה!

The post אם כדור הארץ היה בגודל של גולה appeared first on סוכת הנשיא.

מזל טוב! נבחרת לצאת למסע בחלל!

ראש סוכנות החלל הישראלית הודיע לכם כרגע שנבחרתם לייצג את מדינת ישראל ולטוס לחלל בחללית של spacex עם איילון מאסק הלילה.

השהות בחלל תימשך 7 ימים ועליכם לבחור רק 7 פריטים אותם תוכלו לעלות לשיגור.

 

מה אתם בוחרים להכניס למזוודה שתטוס איתכם לחלל?

זיכרו: תנאי החיים בחלל שונים מהתנאים בכדור הארץ. בחרו בקפידה את הדברים אותם תרצו לקחת.

מומלץ גם לקחת פריטים משמעותיים ואישיים החשובים לך.

לרשותכם 20 דקות כדי להכין את המזוודה עם שבעת הפריטים, לצלם ולשלוח אלינו לאישור של נשיא המדינה.

את תמונת המזוודה שלכם העלו בבקשה, כאן בהמשך הדף.

בהצלחה וטיסה נעימה!

השראה

זה מה שלקח איתו לחלל אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון:

דגל ישראל
נס נשיא מדינת ישראל
סמל חיל האוויר הישראלי
ספר תנ"ך מוקטן על מיקרופילם
סמל סוכנות החלל הישראלית
העתק של ציור שצויר בתקופת השואה
ספר תורה זעיר שנכתב בתקופת השואה
סמל בית הספר בו למד
סמל מוזיאון חיל האוויר
סמל באר שבע – העיר בה גדל
מזוזות
סמל אוניברסיטת תל-אביב
דגל רמת גן – עיר הולדתו
דולר מהרבי מלובביץ'
מטבע מתקופת המרד הגדול

רוצה לשלוח לנו תמונה של המזוודה?

כאן מעלים את תמונת המזוודה

בחרו ציור להעלאה

רוצה לספר לנו על הדברים שבחרת לשים במזוודה?

רגע לפני שתמונת המזוודה שלך נשלחת, נשמח להכיר אותך קצת יותר:

שם

אני

יש לבחור בן בת אחר

הבית שלי ב:

הגיל שלי

אנחנו נשמח ליצור קשר עם כמה ילדים על מנת שיעלו לשידור.
אם אתם רוצים לעלות לשידור בבקשה תכתבו כאן את הפרטים של ההורים (כדי שנוכל לבקש רשות...)

אימייל של אחד ההורים

טלפון של אחד ההורים

שליחת הציור

The post מזוודה לחלל appeared first on סוכת הנשיא.

כח המשיכה הינו כח שיש לכל גוף בעל משקל (מסה). לכל חלקיק, גם אם הוא קטנטן, יש מסה (משקל).

הגופים שיש להם מסה נמשכים לגופים אחרים על ידי כוח משיכה. כוח המשיכה גדול יותר ככל שמסת הגוף גדולה יותר.

לנו, בני האדם, יש משקל (מסה) וכתוצאה מכך אנחנו עומדים על הקרקע, כלומר נמשכים על ידי כוח המשיכה אל כדור הארץ. ללא כוח משיכה לא היינו עומדים על כדור הארץ אלא עפים לחלל.

אם ננסה לקפוץ – אנחנו תמיד ננחת על האדמה כיוון שכוח המשיכה מושך אותנו חזרה.

אם ננסה לזרוק חפץ לגובה – גם הוא תמיד ינחת חזרה לאדמה מאותה סיבה – כוח המשיכה.

מוכנים לנסות את זה?

בואו ננסה לבצע ניסוי נחמד בנושא כוח המשיכה…

חומרים:

• כוס חד"פ מנייר
• עט\קיסם שיניים\שיפוד חד
• מים
• גיגית/קערה גדולה/כיור (לא חובה כשמבצעים את הניסוי מחוץ לבית)

הניסוי – חלק ראשון

1. לוקחים כוס מפלסטיק ומנקבים בה חור, בדופן החיצונית סמוך לתחתית.
2. מכסים את החור עם האצבע.
3. ממלאים מים.
4. כאשר הכוס מלאה במים – מזיזים את האצבע.

ניתן לראות כי המים נשפכים מתוך החור כלפי מטה (אם אתם מבצעים את הניסוי בבית – מומלץ לעמוד מעל לכיור או לקערה גדולה .

ברגע שהזזנו את האצבע מהחור – כוח המשיכה משך את המים החוצה, כלפי מטה. מאחר והיד שלנו חזקה יותר – כוח המשיכה לא מפיל את הכוס, אלא רק את המים כיוון שדבר לא מחזיק אותם בתוך הכוס והם פשוט נשפכים – מגיעים בדרך הקלה ביותר מהכוס לקרקע.

הניסוי – חלק שני

ממלאים שוב את הכוס, ומחזיקים את האצבע על החור.

ברגע אחד מפילים את הכוס עם המים, כאשר החור נותר לא מכוסה באצבע.

התוצאה: המים לא נזלו דרך החור, אלא נותרו בתוך הכוס שנפלה לארץ.

כוח המשיכה "מחפש" את הדרך המהירה ביותר למשוך את הדברים לרצפה (אל כדור הארץ) ובמקרה של נפילת הכוס עם המים, כאשר היד שלנו לא מחזיקה יותר את הכוס, זו הייתה הדרך המהירה ביותר למים להגיע למטה. הם נופלים בקצב זהה לנפילת הכוס, בדרך המהירה ביותר למטה.

The post מדוע איננו עפים? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. 2 כוסות
2. מים
3. נייר סופג או מגבת נייר
4. צבע מאכל (לא חובה, להמחשה בלבד)
5. סבלנות: הניסוי המלא נמשך כארבע שעות, אם כי כבר כעבור 20 דקות מתחילים לראות תוצאות יפות

מָה עוֹשִׂים?

1. מטפטפים כמה טיפות צבע מאכל לכוס אחת.
2. ממלאים את הכוס במים כמעט עד שפתה העליונה.
3. מקפלים את הנייר הסופג כמה פעמים, עד שנוצרת רצועה צרה. לאחר מכן מקפלים אותו פעם נוספת לצורת האות האנגלית וי (V).
4. מניחים את הכוס השנייה (הריקה) ליד הכוס הראשונה
5. מכניסים את הנייר הסופג לשתי הכוסות – כל זרוע של ה-V בכוס נפרדת.
6. ממתינים.

מָה קוֹרֶה?

כעבור כמה דקות כל הנייר נספג במים, כעבור עוד כמה דקות נגלה שהכוס הריקה מתחילה להתמלא מים. בתוך כארבע שעות מחצית מכמות המים שהייתה בכוס הראשונה – עברה לכוס השנייה.

מה שאב את המים ומה עצר את השאיבה?

המים טיפסו ונעו במעלה הנייר ולאורכו בזכות תופעה שנקראת עלייה נימית. היא מתרחשת בגלל המבנה הפנימי, הכימי, של הנייר – שממש "מדביק" אליו מים, ולכן מים נספגים טוב בסיבי נייר.

ההידבקות הזאת נקראת "אדהזיה" בשפה המדעית. בנוסף טיפות המים גם אוהבות להיצמד יחד (קוהזיה).

האדהזיה אחראית לכך שהמים עולים על הסיבים ונצמדים אליהם, והקוהזיה מושכת מולקולות מים לעבר מולקולות מים אחרות, וכך ממלאת את המרווח שבין הסיבים.כך נעים להם המים על הנייר אל הכוס השנייה.

מעניין לציין שהמים נעים בשני הכיוונים בין שתי הכוסות, אולם כל עוד באחת הכוסות יש פחות מים, היא זאת שתתמלא – כי הדרך שהמים צריכים לעלות כדי לעבור אליה מהכוס השנייה קצרה יותר. לכן יותר מים ינועו מהכוס המלאה אל הריקה מאשר להפך. כשגובה המים משתווה, גם תנועת המים בין הכוסות תשתווה ולא יהיה יותר שינוי בגובה המים.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post מים בורחים מכוס appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. צימוקים, חמוציות או גרעיני תירס לפופקורן (יש להשתמש בצימוקים כהים ויבשים בגודל קטן-בינוני)
2. סודה או משקה מוגז שקוף אחר.
3. כוס שקופה

מָה עוֹשִׂים?

1. פותחים את הבקבוק ומוזגים סודה לכוס.
2. מפרידים את הצימוקים זה מזה וזורקים חופן מהם לתוך הכוס, זורקים גם חופן גרעיני תירס.
3. ממתינים בסבלנות ומסתכלים.

מָה קוֹרֶה?

בתוך הכוס נוצר סוג של מחול של צימוקים. הם עולים למעלה ויורדים בחזרה למטה, במופע שאין לו סוף.

מה גורם לצימוקים לרקוד?

כשמפילים את הצימוקים לתוך הכוס המלאה הם שוקעים בתוכה מפני שהם צפופים ("כבדים") יותר מהסודה. הסודה משחררת בועות של גז פחמן דו-חמצני, הגז הזה פחות צפוף מהמים, ולכן בועות הגז צפות מעלה. בועות הגז נוטות להידבק לפני השטח המחוספסים של הצימוקים והגרעינים – וכך מרימות גם אותם, כמו מצופים קטנים שמאפשרים לנו לצוף בבריכה.

כשהצימוק מגיע לקצה הכוס, הבועות הקטנות של הגז מתפוצצות ופולטות את הגז לאויר שמחוץ לכוס, והצימוק שוקע מחדש לתחתית הכוס, הוא נשאר שם עד שנדבקות אליו מספיק בועות והוא עולה שוב, וחוזר חלילה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post איך לגרום לצימוקים או תירס לרקוד? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. בלון
2. שיפוד עץ דק (למשל מהסוג שמשמש לצלייה על גחלים)
3. משחת וזלין או סבון כלים.
4. נייר דבק (סלוטייפ)

מָה עוֹשִׂים?

השיטה הראשונה:

1. מנפחים בלון במידה בינונית וסוגרים אותו בקשר.
2. לוקחים שיפוד ומורחים עליו בקפידה את הווזלין, בלי להשאיר מקומות לא מצופים.
3. דוקרים את הבלון בדיוק מול הפתח, בתנועה סיבובית, עד שהשיפוד ננעץ בבלון.
4. שולפים את השיפוד.

השיטה השנייה:

1. מנפחים בלון במידה בינונית וסוגרים אותו בקשר.
2. מדביקים נייר דבק על הצד של הבלון.
3. מדביקים חתיכת נייר דבק שנייה על החתיכה הראשונה בזוויתת ישרה, כמו סימן של פלוס.
4. נועצים את השיפוד בבלון במרכז נקודת המפגש בין שתי חתיכות הסלוטייפ.

מָה קוֹרֶה?

בשתי השיטות, הבלון לא מתפוצץ אף על פי שנעצנו בו שיפוד.

למה הבלון לא מתפוצץ כשדוקרים אותו?

הגומי שבבלון בנוי ממולקולות ארוכות מאוד – מעין חוטים (ברמה האטומית) הקשורים זה לזה, קצת כמו ספגטי דביק בצלחת. המולקולות הארוכות הללו שייכות למשפחה של חומרים המכונים "פּוֹלִימֶרים" (פולי=הרבה, מר=יחידות, וביחד "הרבה יחידות"). הקשרים הקיימים בין המולקולות הארוכות מכונים "קשרי צילוב", והם מה שהופך פולימר מ"סתם" פלסטיק לחומר אלסטי (גמיש) כמו גומי. הקשרים האלה הם מה שמחזיר את השרשראות המולקולריות למקומן הקודם אחרי המתיחה.

אבל הם יכולים לעשות את זה רק עד גבול מסוים. אם כוחות המתיחה חזקים יותר מקשרי הצילוב, הקשרים האלה יישברו, השרשראות ייפרדו, והגומי יקרע. במילים אחרות – הבלון יתפוצץ.

כשמסתכלים על קצות הבלון (ליד אזור הניפוח, ובדיוק בתחתית הבלון ממול) רואים שהגומי שם קצת יותר כהה, מפני שבמקומות האלה הוא קצת יותר עבה יחסית לגומי בהיקף הבלון (כלומר במרכזו). הסיבה לזה היא שהגומי בקצוות הבלון מתוח פחות מהגומי במרכז שלו, ולכן הכוח המותח את הקצוות פחות חזק מאותו כוח במרכז.

ההבדל הזה הוא מה שמאפשר לשיפוד לחדור לבלון בקצה האחורי שלו, להידחק בין המולקולות (גם הווזלין עוזר) ואפילו לקרוע חלק מקשרי הצילוב בלי שהבלון כולו יתפוצץ. הסיבה היא שבאזור העבה הזה עדיין נשארים מספיק קשרי צילוב, והם מצליחים להחזיק את מולקולת הפולימר שבבלון יחדיו בלי להיפרד.

אם היינו מנסים את זה בצידי הבלון המתוח, הבלון היה מתפוצץ בכל זאת. הגומי שם דק יותר בגלל המתיחה, כלומר יש שם פחות מולקולות ופחות קשרי צילוב. לכן כניסת השיפוד, ששוברת קשרי צילוב, מחלישה את הגומי באזור הזה עד כדי כך שקשרי הצילוב שנשארו לא עומדים יותר במתח שקיים סביבם והבלון נקרע.

אבל נייר הדבק (הסלוטייפ) מאפשר לדקור את הבלון גם בצדדיו בלי להיקרע. הוא עושה את זה על ידי כך שהוא מספק חיזוק חיצוני לקשרי הצילוב בין המולקולות ועוזר להם להחזיק את המולקולות במקומן, גם אם השיפוד קרע אחדים מהקשרים. לכן, אם רוצים שהקסם/הניסוי יצליח בשיטת הסלוטייפ, חשובה להשתמש בפיסת סרט דביק עבה וגדולה יחסית.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post איך לדקור בלון בלי לפוצץ אותו? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. בקבוק ריק
2. מים
3. שמן
4. סוכרזית (הרבה)
5. צבע מאכל או צבע גואש (לא חובה)
6. פנס

מָה עוֹשִׂים?

1. מטפטפים כמה טיפות של צבע מאכל לתוך הבקבוק.
2. מוסיפים לבקבוק מים – עד שליש הגובה.
3. מוסיפים לבקבוק שמן – עד שני-שליש הגובה (השאירו את השליש העליון ריק מנוזל).
4. לוקחים חופן טבליות סוכרזית וזורקים אותם פנימה לתוך הבקבוק

מָה קוֹרֶה?

נוצרת שכבה של מים צבועים (בצבע שבחרנו להוסיף), ומעליה שכבה של שמן. הסוכרזית שוקעת מבעד לשכבת השמן, וכשהיא מגיעה למים היא מתחילה לתסוס. הבועות שמשתחררות בתסיסה של הסוכרזית עולות למעלה מבעד למים ולשמן גם יחד, עם מעט מים צבועים. אם נניח פנס מתחת לבקבוק, נקבל מעין מנורת לבה.

מה גורם למים להשתחרר לאוויר מבעד לשמן?

הפעולה של מנורת לבה מבוססת על עיקרון בפיזיקה שנקרא עקרון הציפה, או חוק הציפה – שגילה המדען היווני ארכימדס לפני יותר מ-2,200 שנה. לפי העיקרון הזה, מה שקובע אם חפץ יצוף או ישקע אינו המשקל אלא הצפיפות שלו, כלומר היחס בין משקל הגוף לבין הנפח שלו. במנורת הלבה שבנינו יצרנו משחק צפיפויות בעזרת סוכרזית. הממתיק המלאכותי מכיל סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט) וגם חומצה מוצקה (חומצה פומרית). כשהסוכרזית באה במגע עם מים, שני החומרים הללו נמסים במים ונוצרת ביניהם תגובה כימית שפולטת גז פחמן דו-חמצני.

הצפיפות של פחמן דו-חמצני נמוכה בהרבה מזאת של המים או השמן, ולכן הגז שנפלט צף ועולה מעל שתי שכבות הנוזלים גם יחד. במהלך תנועתו למעלה נצמדות אליו לפעמים טיפות מים קטנות, וכך הוא מעלה גם אותן אל תוך השמן, כמו מצופים מלאי אוויר שעוזרים לילדים לצוף בבריכה. כשהטיפות הללו מגיעות לשכבה העליונה ביותר של השמן, בועות הגז מתפוצצות ונפלטות לאוויר. מאחר שעכשיו אין עוד מה שירים את המים על פני השמן, וטיפות המים שוקעות מחדש, כי צפיפות המים גדולה מצפיפות השמן. התוצאה היא מראה יפה של בועות מים שנעות מעלה ומטה בתוך השמן.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post מנורת לבה מסוכרזית appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. בקבוק ריק
2. מים
3. שמן
4. צבע מאכל
5. אגוז פקאן (לא חובה)

מָה עוֹשִׂים?

1. מוסיפים מים לבקבוק עד שליש הגובה.
2. מוסיפים כמה טיפות של צבע מאכל, רצוי כחול.
3. ממלאים בשמן את כל המקום שנותר בבקבוק, עד קצה הפייה.
4. מטים את הבקבוק על צידו ומנענעים.
5. אפשר גם: להכניס לבקבוק אגוז פקאן. הוא יצוף בדיוק בין המים לשמן, כמו סירה על גלים.

מָה קוֹרֶה?

רואים שהשמן ומים לא מתערבבים, ושגלי מים נעים באיטיות בתוך השמן.

למה השמן צף על המים, מדוע שני הנוזלים לא מתערבבים ולמה המים נעים לאט בתוך השמן?

מה שקובע אם חומרים יצופו או ישקעו הוא גודל פיזיקלי שנקרא צפיפות, או משקל סגולי, ומבטא את היחס בין המשקל לנפח. הצפיפות של המים היא 1 גרם למיליליטר, ואילו צפיפות השמן היא רק 0.9 גרם למיליליטר. חוק הציפה, שגילה המדען היווני ארכימדס לפני כ-2,200 שנה), קובע בפשטות שחומרים שצפיפותם נמוכה (לא משקל נמוך!) יצופו על פני חומרים בעלי צפיפות גבוהה. מכיוון שהשמן פחות צפוף ממים, הוא יצוף על פניהם תמיד, ולא משנה אם מדובר בטיפת שמן במרק או בליטר שלם של שמן על גבי מעט מים בבקבוק.

מדוע השמן והמים לא מתמוססים זה בזה?

כל החומרים בעולם בנויים מחלקיקים קטנטנים שנקראים מולקולות, אטומים או יונים. כששני חומרים מתמוססים זה בזה, החלקיקים שלהם מתערבבים יחד. בנוזלים או במוצקים פועלים כוחות משיכה חזקים בין החלקיקים המרכיבים אותם, והכוחות האלה מחזיקים את כל החלקיקים יחד ויוצרים גושי חומר מוצקים או טיפות של נוזל. אלמלא הכוחות האלה היו חזקים כל כך, החלקיקים לא היו נשארים יחד – והיינו מקבלים גז.

כדי ששני חומרים יתמוססו זה בזה צריכים להיפתח הקשרים שמחזיקים יחד את החלקיקים של כל חומר, ולאפשר לחלקיקים של החומר השני להיכנס ביניהם. סוג הקשרים שמולקולות יכולות ליצור ביניהן קשור למבנה הכימי הספציפי של כל מולקולה. בין מולקולות המים קיימים כוחות משיכה חזקים מאוד. לעומת זאת, בגלל המבנה הכימי של השמן, בין המולקולות שלו למולקולות מים פועלים רק כוחות הרבה יותר חלשים. לכן מולקולות שמן לא יכולות להיכנס בין מולקולות של מים – הן פשוט לא מסוגלות לשבור את הקשרים החזקים בין מולקולות המים, ולא יוצרות איתן קשר חזק כמו שהמים יוצרים עם עצמם. לכן שמן ומים לא "מתערבבים".

ומה מאט את גלי המים?

השמן. כשבקבוק מים רגיל מלא רק בחלקו ואנו מטים את הבקבוק המים נעים די מהר. חשוב לזכור כי בקבוק שמלא רק בחלקו איננו באמת "חצי ריק", אלא מלא בחציו באוויר. כשאנחנו הופכים את הבקבוק המים זורמים לחלק התחתון, ובו זמנית האוויר זורם לחלק העליון. האוויר הוא חומר מאוד דליל, ולא מפריע לזרימת המים. לעומת זאת, שמן הוא חומר סמיך, ולכן כשאנחנו מטים את הבקבוק השמן שבתוכו מפריע לזרימת המים. כדי שמים יזרמו השמן חייב לפנות להם את המקום, ומאחר שהוא עושה את זה לאט, גם "גלי הים" בבקבוק זורמים באיטיות רבה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post ים בתוך בקבוק appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. קיר ישר
2. מישהו שמוכן לבצע את הניסוי

מָה עוֹשִׂים?

1. עומדים ליד הקיר כשהכתף צמודה אליו.
2. מרימים את הרגל הרחוקה מהקיר ומנסים לעמוד רק על הרגל הקרובה לקיר.

מָה קוֹרֶה?

למרות כל המאמצים, אף פעם לא נצליח לעמוד על הרגל הקרובה לקיר.

מדוע איננו מצליחים לעמוד על הרגל הקרובה לקיר?

מרכז מסה, או מרכז כובד, הוא נקודה במרחב שמייצגת מבחינה פיזיקלית את המיקום של כל המסה של הגוף – כאילו המסה לא באמת מפוזרת בכל שטחו אלא מרוכזת בנקודה אחת. כדי שגוף יהיה יציב ולא ייפול או יזוז, נקודת מרכז המסה שלו צריכה להישען ישירות על משהו, או שהגוף כולו יישען על נקודה או בסיס שנמצא בקו ישר מאונך לקרקע בדיוק מעל מרכז המסה או מתחתיו. למשל בעיר פיזה באיטליה נמצא מגדל פיזה המפורסם, שנוטה הצידה אך לא נופל. המגדל מחזיק מעמד כי מרכז המסה שלו נמצא עדיין מעל הבסיס שלו, גם אם לא בדיוק באמצע כמו ברוב הבניינים.

מרכז המסה של הגוף האנושי נמצא במרכז הבטן, ליד הטבור. כשאנחנו עומדים זקופים, המוח שלנו מקפיד לשמור תמיד את נקודת מרכז המסה שלנו בדיוק במאונך מעל הרגליים (שהן נקודת המשען שלנו), וכך מונע מאיתנו ליפול.

כשאנחנו עומדים על רגל אחת, אנו מטים אוטומטית את הגוף מעט הצידה כדי שמרכז המסה יהיה מעל הרגל הנותרת, וכך איננו נופלים. אבל אם אנחנו מצמידים את הרגל והכתף לקיר, איננו יכולים להטות את הגוף באותו אופן, מרכז הכובד של הגוף נשאר בלי תמיכה ואנחנו נופלים. לכן אי אפשר לעמוד על רגל אחת במצב כזה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post מתי אי אפשר לעמוד על רגל אחת? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. זכוכית מגדלת
2. טלפון נייד או טאבלט (כל מכשיר עם מסך מאיר)
3. קיר או מסך לבן בחדר חשוך
4. כדאי גם להוריד ולהתקין בטלפון אפליקציה שמבטלת את היפוך תצוגת המסך כשמסובבים אותו, למשל Rotation Locker

מָה עוֹשִׂים?

1. עומדים ליד קיר לבן או מסך.
2. מחזיקים את הטלפון ביד אחת, הרחוקה יותר מהקיר.
3. את הזכוכית המגדלת מחזיקים ביד השנייה, הקרובה לקיר.
4. הטלפון צריך להיות במרחק של מטר בערך מהקיר
5. מזיזים את הזכוכית המגדלת עד שרואים על הקיר דמות של טלפון
6. אפשר לבחור את הסרט האהוב עליכם ולהקרין אותו על הקיר.

מָה קוֹרֶה?

רואים על הקיר תמונה מוגדלת של הטלפון, אבל במהופך.

למה רואים על הקיר תמונה מוגדלת והפוכה של הטלפון?

מבחינה פיזיקלית, זכוכית מגדלת היא עדשה מרכזת. עדשה כזאת מתאפיינת בכך שהיא ממקדת את קרני האור בצד הנגדי שלה. אם מגיעות אליה קרני אור מקבילות (למשל מהשמש) הן מתרכזות בנקודה שנקראת מוקד העדשה, שהמרחק שלה מהעדשה תלוי בקימור של העדשה. בכל צד של העדשה יש מוקד, כך שאפשר להפוך אותה והיא עדיין תפעל. הקו המחבר בין שתי נקודות המוקד נקרא "הציר האופטי של העדשה".

איך עדשה מרכזת יוצרת דמות? קרני האור שפוגעות בעדשה בצד אחד שלה משנות את הכיוון שלהן בהתאם למקום הפגיעה המדויקת שלהן בעדשה, ומתרכזות בצד השני שלה – שם נוצרת הדמות. גודל הדמות שמתקבלת בצד השני של העדשה נקבע על פי המרחק של העצם מנקודת המוקד.

עצם שנמצא רחוק מאוד מהעדשה ייצור דמות קטנה של עצמו בקרבת המוקד השני. בנוסף, הדמות תהיה הפוכה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post איך לבנות מקרן וידאו מטלפון וזכוכית מגדלת? appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. קוביית קרח טרייה, היישר מהמקפיא
2. כוס
3. שמן סויה לבישול (אפשר גם שמן קנולה או שמן תירס, אך הם מתאימים פחות עקב צפיפותם הנמוכה יותר).
4. שמן תינוקות

מָה עוֹשִׂים?

1. ממלאים את הכוס בשמן בישול עד למחצית מגובהה.
2. מוזגים בעדינות שמן תינוקות, עד שתיווצר שכבת שמן תינוקות שתצוף על שמן הבישול.
3. לוקחים קוביית קרח ומניחים אותה בכוס. חשוב להביא את הקרח היישר מהמקפיא, כדי שלא תהיה רטובה מקרח שכבר הפשיר.

מָה קוֹרֶה?

קוביית הקרח תצוף במרכז הכוס!

איך קוביית הקרח נשארת לרחף במרכז הכוס?

הניסוי הזה מתבסס על הצפיפויות השונות שיש לחומרים שונים. חומרים עם צפיפות נמוכה צפים על פני חומרים עם צפיפות גבוהה יותר, ולכן שמן צף על פני המים. צפיפותו של קרח נמוכה מזאת של מים במצב צבירה נוזלי, ולכן גם הוא צף על פניהם.

למעשה הצפיפות שלו גבוהה מזו של שמן התינוקות ונמוכה מזו של שמן הבישול. לכן קוביית הקרח תשקע מתחת לשכבת שמן התינוקות ותצוף על שמן הבישול, כך שהיא תישאר על הגבול בין שתי השכבות.

אפשר גם לראות שכשהקרח מפשיר והופך למים, הטיפות שוקעות לתחתית, שכן הצפיפות של המים גבוהה יותר מזו של הקרח או של שני סוגי השמן.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post קוביית קרח מרחפת ומזילה דמעות appeared first on סוכת הנשיא.

מָה צָרִיך?

1. גביעי יין עם דופן דקה מאוד, או כוס דקיקה אחרת
2. מים
3. סבון כלים
4. אצבע

מָה עוֹשִׂים?

1. שוטפים את הידיים טוב טוב בסבון כלים.
2. מוזגים מים בכוס בערך עד חצי גובה.
3. מחזיקים את הכוס בתחתיתה.
4. מרטיבים את האצבע.
5. מסובבים את האצבע על שפת הכוס.

מָה קוֹרֶה?

סיבוב האצבע סביב שפת הכוס משמיע צליל, שמשתנה בהתאם לכמות המים בתוכה.

למה סיבוב האצבע סביב שפת הכוס יוצר צליל?

כשאין על אצבע שומן, כוח החיכוך בינה לבין הכוס גורם לאצבע להידבק לדופן הכוס ולהשתחרר ממנה לסירוגין, ולכן הכוס רוטטת. הרעידות האלה זעירות וקשה לראות אותן בעיניים, אבל את התוצאות שלהן אפשר לראות (ולשמוע) היטב: אם מסתכלים על פני המים בזמן הפעולה, רואים שנוצרים בהם אדוות (גלים קטנים). רטיטות הזכוכית יוצרות באוויר גל קול שמגיע לאוזנינו. כיוון שכל קול מאופיין בתדירות (מספר רטיטות בשנייה) אחרת, כשמשנים את כמות המים בכוס היא רוטטת בתדירות שונה, וכך הצליל משתנה.

לסקרנים: הרחבה + סרטון וידאו של הניסוי.

The post כוס מנגנת appeared first on סוכת הנשיא.

The post החלל בחיי היום יום appeared first on סוכת הנשיא.